החלטה בתיק ע"מ 1751/13

נגד העוררת הוגש כתב אישום המייחס לה שורה של עבירות כדלקמן:

א.      שתי עבירות של החזקת אמצעי לחימה, בכך שחודשיים טרם מעצרה, נפגשה עם אחר שמסר לה נשק מסוג M-16. המשיבה הצטלמה עם הנשק. באותו מועד נסעה העוררת עם אותו אדם לאזור הסמוך לטובאס, שם הוא הוציא מהאדמה רובה ציד והעוררת ירתה באמצעותו ירייה אחת.

ב.      עבירה של מגע עם האויב, בכך שבמהלך שנת 2013, התכתבה באינטרנט עם אדם מסוריה אשר הציע לה להשתייך לארגון החזית העממית. המשיבה סירבה להצעה זו.

ג.        עבירה של מגע עם האויב, בכך שחודש לפני מעצרה, יצרה קשר באמצעות הטלפון והאינטרנט עם אדם אחר, פעיל צבאי מעזה. כשבועיים לאחר מכן, לבקשתו של אותו אדם, שלחה לו המשיבה את תמונתה כשהיא מחזיקה בנשק. אותו אדם אף ביקש ממנה לברר על אודות מחירו של נשק מסוג M-16. המשיבה פנתה לאדם שהוזכר לעיל בס"ק א', ביררה עמו את מחירו של הנשק ועדכנה בכך את הפעיל הצבאי. באופן דומה, ביררה עבור הפעיל הצבאי על אודות מחירו של מטען מאולתר על מנת שתושב טול כרם יישלח על ידו לקנות את המטען. המשיבה ביקשה מהפעיל הצבאי להכיר את אותו אדם שאמור לקנות את המטען.

ד.      קשירת קשר, בכך שהמשיבה קשרה קשר עם תושב טול כרם הנ"ל לסחור בציוד מלחמתי.

בקשת התביעה למעצר עד לתום ההליכים התקבלה לאחר שביהמ"ש קמא הגיע למסקנה שקיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האישומים האמורים. ביהמ"ש אף קבע כי מדובר בעבירות המקימות מסוכנות, הן על רקע החזקת הנשק והשימוש בו והן לנוכח קשריה עם פעילים צבאיים תוך עיסוק בענייני נשק.

הסנגור סבר כי החלטה זו שגויה. בעררו, התייחס הסנגור בקצרה לשאלת התשתית הראייתית. טענתו בעניין זה הייתה כי מבלי שהוכחה זהותם של אנשים שהתכתבו עם המשיבה באינטרנט, לא ניתן לומר כי בוצעה עבירה. מעבר לכך, סבר הסנגור כי העבירות המתוארות אינן מקימות כל חשש למסוכנות. ראשית, ביקש הסנגור כי אקבע שהחזקה רגעית של נשק לשם צילום אינה מהווה עבירה המלמדת על מסוכנות. שנית, טען הסנגור כי המשיבה עמדה בקשר עם אדם מעזה אשר הציג את עצמו כפעיל פת"ח המנסה לפעול נגד ארגון החמאס. הקשר ביניהם היה ללא רקע ביטחוני, אלא קשר רומנטי, וכך יש אף לפרש את ההתכתבות ביניהם בנושא אמצעי לחימה. בעניין זה, הדגיש הסנגור כי אם אכן דובר בפעיל צבאי, לא מובן מדוע הוא נזקק לעזרתה של בחורה צעירה לשם השגת נשק. הסנגור העלה טענות דומות בנוגע להתכתבות שלה בקשר למטען החבלה, תוך שהוא מציין כי על פי הראיות העוררת סירבה לבצע כל פעילות בתחום זה, ואף ניתקה את הקשר עם הפעיל העזתי. לבסוף, הדגיש הסנגור את העובדה כי מדובר בסטודנטית תמימה, אשר זו הסתבכותה הראשונה, עובדות המטות את הכף לשחרורה בתנאים כפי שייקבעו על ידי ביהמ"ש.

התביעה הצבאית התנגדה לערר. לטעמה, המשיבה עמדה בקשר קונספירטיבי עם פעילים צבאיים סביב נושאים הקשורים לאמל"ח ותוך מטרה לממש קנייה של אמל"ח. על רקע זה, סבר התובע כי יש חשש ממשי לביטחון האזור משחרור המשיבה ולא ניתן להסתפק בחלופה.

לטעמי, מן הראוי לבחון את ענייננו תוך התייחסות לשלוש המסכתות העובדתיות הנפרדות הקיימות. באשר להחזקת הנשק, הצילום עמו והירי. גם אם אין ספק כי קיימות ראיות לעבירות אלה, בהן מודה העוררת, לא ראיתי לקבוע כי כשלעצמן הן מקימות מסוכנות אשר לא ניתן לאיינה בחלופת מעצר. המדובר בהחזקה רגעית בנשק לשם צילום ובירי של כדור אחד מרובה ציד. הרקע למעשים אכן טמון בקשרים רומנטיים אותם ניהלה העוררת עם מחזיק הנשק (ראה דבריה של המשיבה באמרתה מיום 21.5.13).

בדומה, קשריה של העוררת עם הפעיל הסורי אשר הציע לה להצטרף לחזית העממית, אינם מצטיירים מהראיות כקשרים בעלי סיכון של ממש. אמנם הוצע לעוררת להתגייס לחזית העממית, אך היא סירבה לכך.

שונה הוא המצב באשר לקשר אותו קיימה העוררת עם הפעיל העזתי. בעניין זה יש צורך לסקור בקצרה את הראיות.

באמרתה מיום 21.5.13 מציינת העוררת כי הייתה בקשר אינטרנטי עם תושב עזה. לאחר שהיא שלחה תמונה בה היא מצולמת עם נשק, שאל מה הוא מחיר הנשק. בתגובה, בדקה העוררת כמתואר לעיל ומסרה לו כי המחיר נע בין 50,000-60,000 ש"ח. בחלוף חמישה ימים שלח אותו תושב עזה לעוררת הודעת אס אם אס, בבקשה לבדוק מה הוא מחירו של מטען. עוד שלח התושב העזתי הודעה לפיה הוא ישלח תושב טול כרם, שיקנה את המטען. בתגובה ביקשה העוררת לשוחח עם אותו תושב טול כרם. העוררת מציינה כי שוחחה עם אותו אדם בפייסבוק. היא מוסרת עוד כי לא הרגישה בנוח ובעצת אדם אחר התחמקה מהמשך הקשר.

במקביל, מצויה בחומר הראיות אמרתו של חסן עלאריה מאזור טול כרם, שמוסר כי היה בקשר עם אדם מעזה אשר הציע לו לבצע פעילות צבאית נגד ישראל. חסן מתאר כי עמד בקשר עם פעיל פתח נוסף, אשר מסר לו כי הוא חייב לבצע פעילות צבאית בכדי לשכנע בכירים בפתח לשלוח לו כספים. חסן מתאר כי אף שלא התכוון לבצע כל פעילות, פנה מספר פעמים לשני הפעילים העזתים כדי לקבל כספים. חסן הוסיף כי יום לפני מעצרו, קיבל הודעה מהפעיל העזתי להיות בקשר עם בחורה מאזור שכם שדרכה יקבל כספים ונשק. בסופו של דבר, חסן מוסר כי לא היה בקשר עם אותה בחורה ואף הודיע כי הוא מנתק את הקשר עם התושב העזתי.

גם בזכ"ד מחקירתה בשירות הביטחון הכללי מוסרת העוררת כי הייתה בקשר עם תושב עזה כאמור, אך כאשר זה ביקש ממנה לקנות רימוני רסס אמרה שהדבר בלתי אפשרי ושאינה מעוניינת. גם בהמשך סירבה להצעתו להעביר כספים דרך חסן מטול כרם.

בזכ"ד אחר מודה העוררת כי קיימה שתי שיחות עם חסן, אך זה הזהיר אותה מפני התושב העזתי.

לנוכח האמור, יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעוררת אכן קיימה מגע עם תושב עזה,  שוחחה עימו בנוגע לכלי נשק והביעה הסכמה מסוימת לסייע לו בקשריו עם תושב טול כרם. ברם, קשה למצוא בראיות תשתית לקשירת קשר של ממש בין העוררת לבין תושב עזה או תושב טול כרם לסחור באמצעי לחימה, כמתואר בכתב האישום.

בעיניי, יש לעובדה האמורה חשיבות כאשר באים אנו לבחון האם המעשים מקימים עילת מסוכנות.

כאמור, העוררת אומנם עמדה בקשר אינטרנטי עם תושב עזה בנושאים שאינם תמימים. אולם איני סבור כי קשר זה הבשיל לכדי סיכון ביטחוני של ממש, זאת בעיקר לנוכח העובדה כי המשיבה ניתקה את הקשר או לכל הפחות התחמקה מהתקדמותו.

בנסיבות אלה, מגיע אני למסקנה כי גם בסוגיה האחרונה האמורה אין כדי לבסס עילת מעצר.